14.7.07 נוסעים לנחל עוז : סיפור מאת אורי יסוד

שנת הלימודים נסתיימה , הקיץ בעיצומו , בחדשות ובעיתונים לסוגיהם אנו שומעים וקוראים על הבעיה הנצחית החוזרת מדי שנה לאן נשלח השנה את הילדים לקייטנה ? מה תהייה חבילת הנסיעה שלנו לחו"ל שתתאים לילדים ? ובכלל היכן נבלה ונשרוד השנה את הקיץ ? בלונדון ? בדיסני וורלד ? או סתם במלון 5 כוכבים באילת .

כשאני קורא ושומע את כל ההתלבטויות ה"קשות" הללו אני חוזר בעוצמה ובגעגועים רבים כחמישים שנה אחורנית לתקופה קצת אחרת כשההתלבטויות לבילוי היו מאד מצומצמות בכלל ובקרית חיים של ימי שגשוג תנועות הנוער בפרט .

כבר מסיום כיתה ט' היינו יוצאים (במסגרת התנועתית) למשך חודש למחנה עבודה , למי שהיה מזל (בחודש השני של החופש הגדול) מצא עבודה והרוויח כמה גרושים ולמי שהיה עוד יותר מזל והיו לו קרובים ו/או בני משפחה באחד הקבוצים בילה את חופשתו שם . אנחנו , "האחים של"... מושג שכבר דובר עליו ונדמה שנתפר במיוחד על שמם של האחים ה"קטנים" של הקרייתים מייסדי נחל עוז , שמחה שלהב (שליצקי) שיבדל"א חבר קיבוץ צרעה , אחיו של מוסה שלהב (שליצקי) ז"ל , יוסי וולך קרייתי אמיתי ונצחי אחיו של אריה וולך , ואנוכי אורי יסוד גם כן קרייתי אמיתי ונצחי אחיו של שמעון (צ'ימני) יסוד היינו נוסעים לנחל עוז .

איך היינו נוסעים ? או ! כאן מתחיל הסיפור . אריה וולך ראש וראשון נהגי נחל עוז החל את קריירת הנהיגה עוד בשרותם הצבאי כנהגו של מפקד הנח"ל משה נצר , לימים עבר בנחל עוז לעגלה רתומה לפרדה , אח"כ ה"סופר ווייט" , (משאית המשק) ומשם ל"מפעלי תובלה" שם נהג על "אוטוקאר" ענק , הוביל פוספאטים מסדום לדשנים . לאחר פריקה מגיע

ללינת לילה בביתו אצל אמו המיתולוגית מלכה וולך ז"ל , בתאום מוקדם הייתי בא למלכה עם הפקלאות שלי ללינה

ובשלוש לפנות בוקר היינו יוצאים לדרך לא לפני שמלכה הייתה דואגת שנשתה ונאכל , נוסעים לסדום מעמיסים ומגיעים לעת ערב ללינה בנחל עוז . וכך לאחר נסיעה מתישה משהו בין שש עשרה לעשרים שעות בדרכים הגעתי סוף סוף

לנחל עוז . לימים התחלפו הנהגים ואת אריה וולך החליף מאחורי ההגה חנן פרגר וגם כאן התרחש אותו הריטואל אלא שהפעם הייתה זו הניה פרגר ז"ל אמו של חנן שיבדל"א שהלינה אותי בביתה ודאגה שהכל יתנהל כשורה טרם יציאתנו לנסיעה המפרכת .

אסור לשכוח שנחל עוז באותם ימים הייתה במרכז החדשות בערך כמו שדרות וישובי עוטף עזה (בהם נחל עוז) היום , בהבדל אחד התקשורת הייתה אולי עשרה אחוז מעוצמתה היום , לא הייתה טלוויזיה , מכשירים סלולאריים ואמצעי קשר אחרים , עיקר הקשר , החדשות והדיווחים היו דרך המכתבים ולמרות כל זאת הורים שולחים נער בן 15 – 14 לנסיעה כזו מורכבת ולשהייה במקום מסוכן רווי פידאיונים (מחבלים של היום) ל"בילוי" חופשת קיץ . ואתה שואל את עצמך היום איזו העזה הייתה להורים הללו לשלוח ילד/נער בתנאים כאלו למקום כזה ? האם מישהו היה מעלה בדעתו היום לעשות מעשה כזה ? לא בטוח !

קרית חיים אורי יסוד

13.7.2007

על הבילויים בנחל עוז באותה תקופה , יסופר בנפרד.

תוספת מגייזי : את מיומנות הנהיגה רכש וולך "בשעורים פרטיים" אצל יונה שיינפלד ז"ל בעלה של בת דודתו זהבה

תבדל"א, אשר החזיק במשאית בקריה. בנחל עוז שיא קריירת הנהיגה שלו היה נהיגה באוטובוס שיצא כל בוקר

מנחל עוז לת"א. וולך היה מספר בעל חוש הומור , חברי להקת הנחל בשנות ה-50 סיפרו לי, כי כשהם היו רוצים להתבדר, היו הולכים לוולך,הנהג של משה נצר אלוף הפיקוד (הנחל היה אז פיקוד) והוא היה משכיב אותם על הריצפה מצחוק ,בסיפורים שלו, כנהג אוטובוס הוא סיפר לי : בחלץ הייתה עולה אישה עם ילד ונוקבת את גילו מתחת לגיל שצריך לשלם עבור כרטיס: יום אחד שאל אותה וולך ,היית כבר עם הילד אצל רופא ? מה פתאום אמרה האישה ,הילד בריא

בלי עין הרע, טוב אמר לה וולך, אולי כדאי שרופא יבדוק אותו ,כבר הרבה זמן הוא לא מתפתח ונשאר באותו הגיל......

תמונת וולך על הסופר וויט בנחל עוז:

http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/804748117/in/set-72157600055298909 /