.              18.7.07                      ... ה"בילויים" בנחל עוז  

(סיפור המשך ל"נוסעים לנחל עוז"  מה –13.07.2007)

 

חייב אני להודות על האמת , הייתה זו הפתעה נעימה וקורת רוח של ממש לקרוא את תגובותיהם של יוסי , שותף פעיל לכל הסיפורים מחד , נילי שהציגה פן אחר של התנהלות משפחתית מעניין ומפרגן כאחד מאידך וגייזי שמעדכן אותנו בפרטים הקטנים ובדייקנות שלהם . 

 

אז לאחר הנסיעה המתישה הזו הגענו סוף סוף לנחל עוז ואם אתם חושבים שזו הייתה הגעה לקייטנה במושגים של היום ? , טעיתם !  באנו אל האחים הגדולים שלנו שהיו עסוקים במפעל ציוני מהדרגה הגבוהה ביותר ובאובססיביות מדהימה , הקמתו של קיבוץ שישמש כביתם אל מול רצועת עזה העוינת על כל המשתמע מכך וזה היה הרבה מאד וממש לא קל , בעיות בנייה , והקמת יש מאין של חקלאות ענפה , באופן טבעי החלה גם היווצרותם של מערכות יחסים בין הבנות לבנים , כשהפועל היוצא מכך תחילתו של תהליך הקמת משפחות ובנקודה זו של כל ההתחלות הנפלאות הללו , אנחנו "נתקעים" להם . זאת ועוד , לא באנו לאיזה חדר משפחה שניתן לפתוח בו מיטה או משהו דומה , הגענו לחדר שבמקרה הטוב גרו בו כבר שלשה חברים וצריך היית להיות בר מזל שמישהו הגר עם אחיך בחדר ייצא לחופשה או יעבור לחדר אחר ע"מ שמזלך יהיה איתך ותהייה בחדר עם אחיך. במקרה הפחות נעים הועברת לחדר אחר .  

 

התמזל מזלי שמקום עבודתו של אחי הייתה המסגרייה היא הייתה ממוקמת ב"אזור התעשייה" ליד הנגרייה והמוסך . עבורי , שהייתי בתחילת לימודי בבית הספר המקצועי זה היה ממש תחילת הניסיון המעשי הראשון שלי , אחי נתן לי להתנסות בריתוך ושרפתי כמקובל את העיניים עד שהבנתי שאי אפשר לרתך ללא מסכה . בסיום יום עבודה אחד לקח אותי דוד ברק ז"ל (מנצ'יק) למקשת האבטיחים שמעבר לגדר ע"מ ללמד אותי איך אוכלים ביום קיץ חם אבטיח בשדה ללא "כלי עבודה" כלשהם , ניסוי מעניין . 

  

יום אחד הציע לי רועי רוטברג המיתולוגי ז"ל , אשר בני רועי קרוי על שמו  (וזה שווה סיפור נפרד) שעבד בנגריה לנסוע איתו לבארי לביצוע עבודה בנגריה שלהם , ללא היסוס השבתי חיובית , רועי הביא טרקטור העמסנו העצים על העגלה ויצאנו לדרך בערוץ קיצור דרך השדות כשאני יושב על העגלה . באחד העיקולים בדרך העפר שווק הטרקטור ולא הגענו לבארי , היינו תקועים בשדה מחוסרי יכולת לדווח ו/או להתקשר למישהו . וכך אנחנו , הטרקטור והעצים של רועי תקועים בשדה פתוח מול רצועת עזה ללא שום אמצעי הגנה או תקשורת , ממתינים לחסדי שמיים שהגיעו קצת מאוחר לטעמי ,  כשאחי וחברים נוספים  במשק הבחינו בחסרוננו , חברו אלינו והוחזרנו לנחל עוז אחר כבוד לעת ערב . 

 

אירוע מעניין נוסף שחווינו הוא בבחינת סקופ עולמי . רציתי לספרו כאשר קראתי את הברכות ליום הולדתו של יוסי (אגב , גם יום הולדתי חל ביוני) כהפתעה בת למעלה מחמישים שנה והרי לפניכם הפרסום הראשון ! באחד החופשים היינו שלושתנו שמחה , יוסי , ואנכי בנחל עוז ואך טבעי הוא שרוב הזמן גם היינו יחד , אך נוצרה לנו בעיה קטנה שמחה ואני כבר "חטאנו" ומעת לעת היינו שומו שמיים  מעשנים וכאן בנחל עוז הייתה הזדמנות מצוינת לעשות זאת בלי חשדנות של ההורים

מחד וחוסר אכפתיות של אחינו הגדולים מאידך . אבל לא כל כך רצינו לשתף את יוסי ! אז איך עושים זאת ? באותה תקופה בנו במשק מבנה שירותים חדש "בול פגיעה" ובו שלשה תאים , החלטנו שלושתנו לחנוך את המקום וע"מ להפיג את ריח הניחוח שבמקום סוכם שנדליק בכל תא בעת ישיבתנו בו גפרור כשאת קופסת

 

הגפרורים אנו מעבירים מהאחד לשני בזריקה מעל הקיר שלא הגיע עד התקרה . ביני לבין שמחה הייתה הסכמה שהדלקת הגפרור מיועדת להדלקת סיגריה מה שיוסי לא ידע  . וכך יכולנו לעשן בניחותא .ערב אחד החלטנו לבצע בקורת שמירה במשק . בנקודת השמירה שליד הלולים שמרה שוש נורוק ז"ל , לימים גיסתי האהובה . באנו לבקר אותה (השעה הייתה סביב 22:00) ולארח לה חברה .  אבל הסיבה האמיתית הייתה שרצינו לעשן ולשם כך החלטנו לבנות לשוש מחסה מחבילות חציר כשמאחוריו מצאנו מקום לשבת בשקט ולעשן !

לא היה גבול לחוויות בנחל עוז . ועוד סיפורים רבים באמתחתנו .

 

אורי יסוד                                                                                                               16.7.2007

 

 

"התוספת של גייזי" : צ'מני האח של אורי, ואני (וגם אליהו מירקין) במסגרת השרות הצבאי בילינו 3 חדשים במדרשת רופין בקורס מיכון חקלאי, הקורס היה מחזור במסגרת צבאית עם מ"מ צמוד. היינו שלשה קרייתים בחדר. בלילה הוצאנו את האבטיח שסחבנו בערב ממקשת מושב תל מונד,ונגסנו בהנאה את השיניים בעסיס האדום, לפתע הגיח המ"מ ולאחר דין ודברים שלח את צ'מני ואותי לשישבת לריתוק בפיקוד הנחל ביפו. הגענו בששי לפיקוד,וכאן נכנס לתמונה וולך

 (הנהג של האלוף)שהוא האח של יוסי וולך : הוא ניגש למפקד תורן ואמר לו : תסדר לשני החברה אישור שהם שהו כאן השבת....ושחרר אותם כבר היום לפני כניסת השבת. כשאישורים בידינו נסענו לבלות את השבת בעיינות שם היה הגרעין המיועד לנחל עוז: הפירות של הביקור הזה היו : צ'מני התחתן עם שוש נורוק ז"ל רעייתו הראשונה ואני התחתנתי עם זוהר גורי שתבדל"א רעייתי הראשונה. ביום ראשון חזרנו לרופין עם האישורים וקורנים מנחת. ושאר הסיפורים הלא הם כתובים בספר דברי הימים.....גייזי