60 שנה ואלף ערכים
"חדשות בן עזר" מראיינים את ד"ר מרדכי
נאור
לקראת יום העצמאות ה-60 הופיע בהוצאה
לאור של משרד הביטחון הספר "לקסיקון ישראל" מאת ד"ר מרדכי נאור.
"חדשות בן עזר" הציג למחבר שורה של שאלות:
חב"ע: יש לקסיקונים רבים כל-כך,
מדוע עוד אחד?
נאור: על לקסיקונים, ספרי מידע
וספרי-יעץ על ישראל והחיים בה, אפשר לומר רק שתי מילים: כן ירבו. כל ספר וכיוונו
המיוחד. כל ספר מוסיף עוד נדבך של ידע, וכך גם, יש לקוות, עושה הספר הזה.
חב"ע: מה המיוחד בו?
נאור: הוא מביא – ולפחות משתדל
לעשות זאת – כל מידע אפשרי על מדינת ישראל ב-60 שנותיה הראשונות. מהדברים החשובים
ביותר, כגון הכנסת, המלחמות שהיו, מבצעים צבאיים חשובים בין המלחמות, חוקי היסוד
של המדינה וגם הסבר מפורט מדוע עד היום אין לנו חוקה.
חב"ע: למה באמת אין?
נאור: אין חוקה, כי האבות
המייסדים, בעת הדיונים שערכו בכנסת הראשונה, לא הצליחו להגיע להסכמה, בעיקר בכל
הקשור לנושאי דת ומדינה. מעניין לציין, שראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, היה אף הוא משוללי קבלת חוקה בשלב מוקדם כל-כך בחיי
המדינה. הוא ואחרים סברו כי בעת שרק חלק קטן מהעם היהודי יושב במדינת ישראל (בעת
ההיא לא יותר מ-10 אחוזים), אין זה הגיוני לקבל חוקה שתחייב את המיליונים שטרם
עלו. הפתרון שנמצא היה לקבל "חוקי יסוד", ואלה יהוו עם הזמן את הבסיס
לחוקה.
חב"ע: איך התגברת על הבעייה הקשה מכולן: מי ומי יהיו האישים שיקבלו ערכים?
נאור: הבעייה
נפתרה כבר בשלבי העבודה הראשונים, כשהוחלט – בתיאום מלא עם ההוצאה – שלא יהיו כלל
ביוגראפיות של אישים, והם יוזכרו רק בהקשר לפעילותם במדינה במהלך שישים שנותיה.
חב"ע: כמה זמן נמשכה הכנת הספר?
נאור: למעלה משלוש שנים. מדובר
ביותר מאלף ערכים, וכל ערך חייב איסוף ובדיקה מדוקדקת. וכמובן, אנחנו מדינה דינאמית
מאוד וכל יום מתרחשים דברים ויש שינויים לרוב, כך שהיו שהוכנסו תיקונים ועידכונים בערכים עד הרגע האחרון.
חב"ע: תן בבקשה כמה דוגמאות לערכים
גדולים ומפורטים במיוחד.
נאור: העליות לארץ, הכנסת, המלחמות
השונות, ירושלים.
חב"ע: יש גם ערך מיוחד לתל-אביב?
נאור: כן. הלכתי בשיטת
ה"שישיות": בכמה תחומים צימצמתי את מספר
הערכים בתחום מסוים לשישה. למשל: שש הערים הגדולות (ירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון
לציון, אשדוד ובאר-שבע), שש האוניברסיטאות הגדולות; ששת הבנקים הגדולים.
חב"ע: ומה עם המכללות? יש כיום
עשרות ברחבי
נאור: זו בדיוק הבעייה. הן הוזכרו רק בגופי הטקסטים.
חב"ע: מה עם גופי תרבות, תקשורת
וכדומה?
נאור: יש להם ייצוג לא מבוטל בערכים
נפרדים: לתיאטראות מרכזיים, להקות, התזמורת הפילהרמונית, יומונים קיימים וכאלה
שהפסיקו להופיע, פסטיבלים חשובים, אמצעי תקשורת אלקטרוניים ועוד הרבה.
חב"ע: לא כל הנושאים מוסכמים על
הכול. איך התגברת על הדיעות השונות?
נאור: בכל מקרה כזה הבאתי את הדעות
המנוגדות. ניקח לדוגמה את "אלטלנה". כתבתי את
הערך הזה משתי נקודות מבט: של ממשלת ישראל ושל אצ"ל.
חב"ע: מבחינה כרונולוגית, התחלת
ביום קום המדינה. מה עם האירועים הקודמים, שיש להם חשיבות רבה גם בימי המדינה?
נאור: תוך כדי הכתיבה התברר לי
שמוכרחים להקדיש מקום גם לאירועים שהתרחשו לפני קום המדינה, ובחלקו האחרון של הספר
מופיע נספח: "ימי המדינה שבדרך" ובו 75 ערכים, שהראשון בהם הוא
"אחוזת בית" והאחרון "תנועת המרי העברי". ביניהם אפשר למצוא
את אקסודוס, גדוד העבודה, הצהרת בלפור, יק"א
ופיק"א, מלחמת השפות, הסכם סייקס-פיקו והקופסה הכחולה.
חב"ע: מוזכרים גם מוסדות, גופים
וארגונים, או שאלה לא נכללו?
נאור: בוודאי שיש ייצוג למוסדות
וארגונים. לדוגמה: הסתדרות העובדים, המשטרה, רשויות שונות – החל מרשות המיסים ועד
הרשות למלחמה בסמים – וכן רשות הנמלים ורשות השידור. ואלה כמובן רק דוגמאות.
חב"ע: יש גם נושאים פיקנטיים, או
אפילו ביזארים?
נאור: פיקנטיים יש, ביזאריים אני
מקווה שאין. למשל, לא-רבים בוודאי זוכרים את "האיש במזוודה", מרדכי לוק, שנמלט למצרים בשנות ה-60, גויס למודיעין המצרי, נשלח
לאיטליה ושם נחשד על-ידי המצרים שהוא רוצה לחזור לישראל. כדי למנוע זאת הוא סומם
על-ידי המצרים, הוכנס למזוודה דיפלומטית ועמד להישלח לקהיר. לפני הטיסה התעורר לוק והחל לצעוק. המשטרה האיטלקית הוזעקה ושחררה אותו. הוא
הוסגר לישראל ונדון כאן ל-13 שנות מאסר בעוון ריגול למען מדינת אוייב.
חב"ע: האם לאחר מעשה נראה לך כי
נשמטו ערכים חשובים?
נאור: ערכים חשובים לא נשמטו. מספר
ערכים בנושאים פחות מרכזיים לא נכללו, ולכמה קוראים שכבר עיינו לקסיקון היו טענות
בנדון. ייתכן שבמהדורות הבאות יבואו תוספות. בינתיים הופיעה כבר מהדורה
שנייה.
חב"ע: כפי שאתה יודע, ל"חדשות
בן-עזר" יש יחס מיוחד לפתח-תקווה. האם היא נזכרת בספר?
נאור: בוודאי, כמה וכמה פעמים –
בערכים על ראשית ההתיישבות, על מאורעות תרפ"א, שבהם נפלו ארבעה ממגיני המושבה. על גוש דן המורחב ועל חברת "דן",
שנוסדה ב-1945 כתוצאה מאיחוד בין חברת "המעביר" מתל-אביב ל"איחוד
רגב" ששירת עד אז את היישובים מרמת-גן וגבעתיים עד לפתח-תקווה. יש גם ערך
המוקדש ל"אסון הבונים" ב-1985, שבו ניספו
בהתנגשות עם רכבת 22 פתח-תקוואים – 19 ילדים ושלושה
מבוגרים.
חב"ע: למיטב ידיעתנו, התחבורה
הציבורית בין פתח-תקווה לתל-אביב היתה כולה בידי
"איחוד רגב", ואילו "המעביר" פעל רק בתל אביב ולכן הכרטיסים
המשומשים שלו, שעליהם היה מודפס ציור דק שחור-לבן של אוטובוס, היו כל כך יקרים
בעיניו, הילדים, בביקורינו הנדירים בתל אביב. ושאלה אחרונה – מה אתה עושה עכשיו,
לאחר סיום ספר מקיף שכזה?
נאור: עכשיו אני עוסק בתל-אביב,
שבשנה הבאה ימלאו מאה שנה להיווסדה. יחד עם הצלמת לילי סגל אני מכין ספר על
תל-אביב, שיכלול את קורותיה בצורה סיפורית, לצד צילומים צבעונים יפהפיים.