31.7.08
מדף המידע של איתמר לוי
נובמבר 1952
השיר על אסיר פראג
|
(...) אמר! מדוע בגדת? על מה?! |
|
משורר צעיר ועז מבט עמד באולם הגדול של מנזר רטיסבון
במרכז ירושלים, וקרא את שירו הארוך מתוך דפי הנייר. כאלף איש, בחלקם הגדול
חברי תא מפ"ם באוניברסיטה העברית בירושלים קיבלו את השיר בהתלהבות רבה.
רעם מחיאות הכפיים הגיע בוודאי גם לאוזנם הפקוחה של מנהיגי מפלגת מפ"ם, והם
החליטו להעמיד לדין פנימי את המשורר הביקורתי. שלושה שופטים נבחרו למשימה והחליטו
כי אם יחזור המשורר על מעשהו ויקריא את שירו ברבים, יסולק מן המפלגה. לאחר
פסק הדין שלח המשורר הצעיר את שירו למערכת המוסף הספרותי "משא". עורכיו של המוסף , משה שמיר ואהרן מגד, הודיעו למשורר כי
החליטו שלא לפרסם את השיר, וקראו לו להעדיף בשעה זו את המצפון הכללי על פני המצפון
האישי. הם הסכימו לפרסם את מכתב המחאה כנגד החלטתם, והוסיפו את
תשובותיהם המפורטות.
השיר פורסם בפעם הראשונה ברבים רק בשנת 1980 כעבור 28 שנה בעיתון
"דבר". כתב היד המקורי לא נמצא אז והוא פורסם מזיכרונה של אחותו של
המשורר. רק לאחרונה עם מסירת ארכיונו של מי שהפך להיות ממשורריה הבולטים
של מדינת ישראל - חיים גורי - לספרייה הלאומית, נמצא כתב היד והוברר כי האחות זכרה
את השיר כמעט בשלמותו.
מרדכי - האסיר מפראג - עליו כתב גורי, היה חבר הנהגת מפ"ם - מרדכי
אורן - שנעלם בצ'כוסלובקיה בדרכו מגרמניה לארץ. נמסר כי נעצר וכי ביצע 'פשעים
פליליים' נגד המדינה. ב-20 בנובמבר התחיל משפט ראווה בפראג. כמה מראשי המפלגה
הקומוניסטית הואשמו בבגידה ובריגול. בין העדים, הישראלי מרדכי אורן אשר תואר
כ-'מרגל בין-לאומי'.
במשפטי פראג הועמדו לדין ארבעה עשר נאשמים, ביניהם - רודולף
סלנסקי מזכיר המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה. בהשפעת
העינויים והאיומים הודו חלק מהנאשמים כי היו סוכנים ציוניים וריגלו לטובת המערב,
וחלקם אף נידון למוות. בין הנאשמים היו שני ישראלים - מרדכי אורן
ושמעון אורנשטיין. אורנשטיין
נשפט למאסר עולם ושוחרר בשנת 1954. מאסרו של מרדכי אורן, שנידון
לעשרים שנה ועמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות משה סנה), שהצדיקה את
הדין, זעזעו את השומר הצעיר ואת מפ"ם. לבסוף שוחרר אורן בשנת 1956.