9.2.09         עמוס צפרוני מכפר עזה- (זיכרונות מימי נחל עוז) :  מאת  גייזי

לפני כמה ימים שוטטתי באופן לא חשוד ברשת האינטרנט ובאופן אקראי לגמרי נתקלתי בשם עמוס צפרוני......

חמדה ועמוס צפרוני מכפר עזה, הם זוג אנשים יפים במלוא המובן האנושי של המילה,שניהם אנשים פעילים שתורמים לקהילה וזכורים לטוב מהימים שהיינו שכנים: הם בכפר עזה ואני בנחל עוז.היו ימים שהייתה מתיחות בין שני הקיבוצים השכנים, אבל אני ברוך השם לא הייתי מעורב, להיפך היו לי קשרים אישיים טובים בכפר עזה וגם הדרכתי כמה מחזורים בקורס צלילה.בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת (WOW)  עדיין לא היה גן ילדים בכפר עזה, והילד אלי של עמוס כמו הילד יפתח שלי שהם היום בשנות ה-50 של חייהם, היו יחד בגן הילדים בנחל עוז, אלי היה ילד גדול מידות ובלט כענק בין הילדים, היה ילד חביב וסימפטי שרכש מהר מאד את אהבת אנשי נחל עוז.

         אלי צפרוני הבן של עמוס בגן הילדים בנחל עוז > http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/3263045818/sizes/o/in/set-72157600055298909   

כשכנים נפגשנו מעת לעת, אח"כ עמוס הלך בעקבותיי כמדריך בקיבוץ הצעיר שיזפון שבגלגולו כיום הוא נאות סמדר,

ולאחר הרבה שנים שלא שמעתי מעמוס האינטרנט הפגיש בינינו ומה שמצאתי מובא להלן:

 

                 1)          >            הרהורים על המצב-  מאת  עמוס צפרוני

 

כשהגעתי לכאן ב-56' וגרעין "מתערים" הגיע ב-57', באנו להיות כאן לא למרות שזה עוטף עזה (אז קראו לזה "ישובי ספר") אלא בגלל שכאן הוא הספר.

בראש החדשות ברדיו באותם ימים היו פותחים בנעשה בישובי הספר: נחל עוז, ארז, תל קציר, גדות, גונן ומשגב עם.  זה היה הדבר החשוב ביותר למדינת ישראל הצעירה.

הינו גאים ומאושרים על אף שהספר היה כאן תמיד ב-56' ו-67', בתקופות ה"פידאיון", המוקשים, ההפגזות והסתננויות שגבו אף הם קורבנות.  ועדיין אז,  הדשא לא היה ירוק, המים בבריכה לא היו כל-כך כחולים (כמו היום) ועוד לא הכרנו את המושג "שיפוצים".

ישובי עוטף עזה כולל שדרות וישובי הספר כולם, קובעים את גבול המדינה ושומרים עליו.

בנינו יחד (ואני מתכוון לכל החברים שנמצאים כאן היום) ישוב לתפארת: יפה, חזק, תוסס וגאה בהצלחתו ועברנו ביחד את שנות הקאסמים האחרונות בהרגשת חוזק ונחישות.

אירועי השבועיים האחרונים – מטחי הפצמרים הכבדים שגבו קורבן נורא גרמו לזעזוע כבד ובעיקר למשפחות שחיות כאן עם ילדיהם שרוצות להמשיך לחיות בשקט ולשחק כדור רגל ולשחות בבריכה וליהנות ממגרש המשחקים החדש ולטייל סביב הקיבוץ.

ליבי עם המשפחות ואני תומך בליבי ואם אני יכול גם באופן מעשי בכל מי שרוצה לצאת לנפוש כמה ימים מחוץ לקיבוץ להירגע ולאסוף כוחות חדשים.

אולם, וכאן זו היא דעה אישית (סובייקטיבית לחלוטין):

אנחנו עדיין במדינה שמקימה את עצמה וגבולותיה נקבעים לפי ההתיישבות.  עם הספר יזוז אחורה (לאשקלון, לאשדוד ואח"כ גם לת"א) המדינה לא תוכל להמשיך להתקיים!

לכן אני רוצה לחזק את ידיהם של כל אלו שאומרים" "אנחנו כאן על אף הכל"!

כי זה שלנו ועל זה  אנחנו רוצים להגן ולשמור ולהגיד למשפחות המתקשות והמתלבטות האופק הוא הרבה יותר בהיר מאשר נראה בימים באלו.  אני מאמין שלא רק אנחנו, אלא גם המדינה (הממשלה) מבינה היכן הם סדרי העדיפויות הנכונים.

ועם קצת אורך רוח והרבה נחישות נגיע בסופו של דבר למה שכל אחד מאיתנו מקווה לו!

                                                                        עמוס צפרוני

 

2)   כפר עזה בצל הקאסמים   >    http://www.mictec.ac.il/?CategoryID=290&ArticleID=220 

 

 

3)     במדור  "סיפורי קיבוצים" :   סיפור מאת עמוס צפרוני : "הגניבה..."       

        http://www.kibbutz.org.il/sipurim/welcome.htm?page=http://www.kibbutz.org.il/sipurim/sipur/amos_tzifroni_gneva.htm     

 

 

          היה נעים להיזכר, גייזי.