23.3.2008     מילות פרידה מאמא  :   מאת סמדר ברקת

תמונה  >   http://www.pbase.com/geyzi/image/95104147  

אמא היקרה והאהובה  שלי

 

אני יושבת כעת בביתך בכדי לכתוב לך מילות פרידה, עוברת מחדר לחדר, וכל חדר נושא בחובו זיכרון, תמונה, ריח שלך. פרטים קטנים ושוליים שלא ייחסתי להם חשיבות פתאום צובטים את הלב.

 

זה הבית שפעם שררה בו שמחה וצחוק. וילדות לרוב, זה הבית שבו גידלת אותנו באהבה, הבית שבו אכלנו, נפגשנו, התחבקנו, בכינו ורבנו.

 

עכשיו הבית ריק, ממך ומקולך ומריחך, ורק הזיכרון נשאר.

 

אמא יקרה, נולדת ב 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מותך בגיל 69 הוא לנו מוות בטרם עת. שנתך האחרונה הייתה שנה קשה מנשוא, ארורה ועצובה, ראינו אותך דועכת ונכבית הולכת ונפרדת אט אט מאיתנו, בכאב, בבדידות, והלב כואב ושותת.

 

חייך לא היו פשוטים מלכתחילה.

נולדת ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, אגנסה שפרינגרובה.  את ילדותך עברת במלחמה בסלובקיה בחיק משפחתך הנרדפת, בורחת ומסתתרת מאימת הנאצים. בגיל 6 איבדת את אימך היקרה פרידה ז"ל שנרצחה לנגד עינייך ואת אחיך הרצל התינוק.

 

עלית לארץ בגיל 10 ונקראת דבורה.  על אף המצוקה והעוני שליוו אותך השתלבת בחברה באהבה ובהצלחה, רכשת לך חברות אוהבות אשר ליוו אותך תמיד ואף עתה, במותך.

הצטיינת בלימודייך ובאישיותך וכל העת נלחמת באומץ ובנחישות לבנות את חייך ולהצטיין.

 

הכרת את אבא,נישאתם, הולדתם 4 בנות וגידלתם אותנו בחום, באהבה ובנתינה בלתי נדלית והחיים זימנו לך מכה נוספת.  בגיל 44 התאלמנת ואיבדת את אבא במלחמת לבנון. לבדך נשארת בראש, להוביל לגדל, לפרנס ולדאוג ל 4 בנות ולעצמך.

ידעת ימים קשים, וכאב בלתי פוסק ומתוך תוכך ובעזרת חברייך והמשפחה האוהבת שלך ושל אבא, גייסת כוחות אדירים, ונשאת בנטל. נלחמת בכל רגע בקושי של החיים, נלחמת להישאר ולשרוד ולגדל אותנו בגאון. עשית הכול כדי שנלמד, כדי שנקבל את החינוך הטוב ביותר וכדי שנוכל בבא העת לעמוד על רגלינו.

 

לוחמת שלי, חזקה שלי,

בנית את עצמך, ניצלת את כישורייך הנפלאים בהוראה ובמתמטיקה. לימדת הנהלת חשבונות, לימדת עולים באולפן. היית המורה הכי טובה באולפן, מוכרת היטב בקהילת העולים החדשים מבריה"מ, נותנת את נשמתך לתלמידייך, מכריחה אותם לדבר עברית, מציגה איתם הצגות בפורים ובחנוכה,  בעברית שבורה, אך עם הרבה שמחה. בכיתות שלך תמיד שררה השמחה, ההומור והצחוק.  בחוכמתך הרבה אפילו למדת לדבר רוסית קלה והתלמידים היו אצלנו בני בית.

 

זכית לחתן אותנו והפכת לסבתא, סבתא מסורה וחמה. ראית 5 נכדות ונכד אחד.

 

ידענו רגעים רבים ביחד, רגעים של אושר, שמחה, אהבה וצחוק, ימים של עצב ואובדן, רגעים של כעס ומתח, חילוקי דעות וריבים.

 

כל מי שהכיר אותך יודע שהיית אישה חזקה, עומדת על דעתך, עקשנית, לפעמים אפילו יתר על המידה, דעתנית וחכמה מאוד. אישה אוהבת, חמה, בעלת חוש הומור, מסורה ללא חת לבנותייך ולמשפחתך.

 

קשיי החיים הטילו אותותם בגופך שדאב וחלה ונחלש.

 

אמא יקרה שלי לו ניתן לי הייתי לוקחת ממך את כל הייסורים והכאב שידעת בשנה הזו, האחרונה לחייך. רתוקה למיטה

כ – 5 חודשים מבלי יכולת לזוז. בארבעת החודשים האחרונים אפילו קולך נלקח ממך.

אך כואב מכל, היא שמחת החיים אשר אבדה לך.

ניסינו לעזור ולתמוך ולהיות שם בשבילך, נתנו את הכי הרבה שיכולנו לתת, אך לא די בכך.

ליווינו אותך במיטת חולייך, מדברות, מקריאות, נושאות תמונות של נכדייך ובני המשפחה, השמענו לך מוסיקה, ליטפנו וחיבקנו.

כל כך רצינו לראות אותך, ולו פעם אחת נוספת יושבת בכסא, באור שמש, מתבוננת בנכדים ומחייכת בנחת, יודעת שזכית.

אך גופך ורוחך לא יכלו עוד.

נלחמת עד הרגע האחרון בכוחות מדהימים ובאומץ לדבוק בחיים, ודי לך.

 

אך אין די

 

אמא יקרה ואהובה שלי, שלנו, ננצור אותך בליבנו לעד, ונזכור אותך באהבה רבה ובכאב.

במותך ציווית לנו את החיים.

נחייה למענך, למעננו ולמען ילדינו,

נגדלם כפי שאת גידלת אותנו

באהבה, בגאווה ובנתינה ללא תנאי.

 

נוחי לך אמא שלנו, נוחי על משכבך בשלום, באהבה ובשלווה. את עבודתך בעולם הזה עשית, עשית נאמנה. ועתה דעי שקט ומרפא לפצעייך ולכאבך ואנו נזכור ונאהב אותך לעד.

 

יהי זכרך ברוך.

 

 

23.3.2008

תודות

 

אמא יקרה

אנו רוצות להודות בשמך ובשמנו לכל אותם אנשים טובים שתמכו בנו לאורך החודשים האחרונים אשר היו קשים מנשוא. 

לשלוש המטפלות שלך: אירן , אסתי ומגי שלא משו ממיטתך לרגע וליוו אותך עד לרגעייך האחרונים.

למשפחתנו האוהבת שאימצה, חיבקה ותמכה כל הדרך: חבצלת ואביהו, דודה חנה, בלהה ואברהם שתמיד נמצאים שם בשבילינו ועוד רבים אחרים אשר פקדו את מיטתך ובאו לבקר.

תודה לבני הזוג שלנו ולילדים אשר ספגו בשקט חודשים של היעדרות וחוסר שקט. לחברים במקומות העבודה שהבינו.  אם שכחנו מישהו זה הזמן לבקש סליחה. סליחה מיוחדת גם לך אמא אם לא תמכנו מספיק ולא עשינו די. 

היי גאה ובטוחה בכל הקהל הנפלא הזה שבא לכאן לכבד את לכתך בפעם האחרונה, שינצור את זכרך ושמך לעד.

יהי זכרך ברוך.