14.12.06 קריית-חיים - עכו: מאת יעקב משולם
לזכרו של מוטקה סירוטה (שריד), סרג'נט הגפירים
של ההגנה ואיש הסוכנות
היהודית בקריית-חיים.
עם הכרזת המדינה, התקבלה במטה ההגנה, שהיה בקריה,
החלטה לשחרר את הגליל המערבי מהמצור הערבי, שמרכזו היה
בעכו ובכפרים שמזרחה לה ושחלש על הדרכים ליחיעם ולישובים
האחרים בצפון.
יחידות של חטיבת כרמלי, שהייתה חטיבה חיפאית
וקרייתית, השתלטו על גבעת נפוליון, שבמזרח העיר והפגיזו משם
את עכו. כאשר נפלו בעכו הפגזים הראשונים של הדוידקה', הנשק
הכבד של ההגנה, פרי פיתוח התעשייה העברית של ההגנה
במחתרת,
החלה מנוסה של הערבים מעכו. רבים ברחו דרך הים בסירות מנמל-עכו,
לעבר לבנון ועכו נכנעה לכוחות ההגנה.
באותו יום, יום ששי, הייתי תורן במטה ההגנה, בוועד של הקריה.
הגדנ"ע סיפק חברה' שבמשך היום שמשו בתפקיד ש.ג. בדלת.
משך התורנות
היה עשרים וארבע שעות והייתי
צריך להישאר ללון
במטה ולשמש תורן טלפון בלילה. הייתה שם מיטת-שדה אמריקאית
ושמיכה אחת.
עם ערב, עזבו כולם, המפקדים והאחרים והלכו לבתיהם
ואני נשארתי
כתורן- טלפון. המפקד השאיר בידי מס' טלפון בביתו, למקרים
מיוחדים.
בשעה 7 בערב צלצל הטלפון. נמסרה לי הודעה:
"ע כ ו ש ו ח ר ר ה
!"
רשמתי ביומן והודעתי בטלפון למפקד. הוא שמח ואיחל לי
לילה טוב.
אני לבד, נועל את הדלת ומתכונן לישון.
בערך בשעה 8, מופיע בחור עם אופניים, מהשיכון שמעבר לפסים,
ובקול חנוק מבכי, אמר לי כי שמע שעכו נכבשה וכי אחיו נפל בקרב
והוא רוצה לדעת אם זה נכון.
נפעמתי. התרגשתי מאד ולא ידעתי מה לומר לו.
אחרי רגע מחשבה, צלצלתי למפקד התורן, בביתו, וסיפרתי לו את
העניין. הוא אמר לי להרגיע את הבחור, כי קיבל את כל המידע על הקרב
וכי בכיבוש עכו לא נהרג אף לוחם יהודי. הרגעתי את האיש.
הבחור קיבל את דברי בספק ובחוסר אמון והלך לביתו.
בשבת בבקר, הופיע הבחור, חיבק אותי ונישק אותי וסיפר לי כי אחיו
יצר אתם קשר בבקר. מאז לא פגשתי אותו ולא שמעתי ממנו דבר.
הלכתי הביתה מלא סיפוק ממשמרתי, שלא הייתה לשווא.
יומיים אחרי כיבוש עכו, התמנה מוטקה סירוטה, ( מרדכי שריד),
איש קריית-חיים, למושל הצבאי הראשון בעכו.
יעקב משולם. 14.12.06