אלי סַט
15.5.07
: מאת אלי סט
דמויות מן העבר -
מנחם רק-עוז (רקוטש) - קרייתי,
ספורטאי, מתנדב סדרתי
מנחם נולד בחיפה ב- 30.8.1923 ליפה ויצחק רקוטש, מאנשי העלייה השלישית שעלו מפולין
ב- 1917. לאביו הייתה ברחוב יפו
"צלמנייה" מהמפורסמות שבעיר והוא תעד ביד אמן את
ראשית התפתחות העיר ונמל חיפה. באמצע שנות ה-
30 עברה המשפחה לביתה שברחוב ט' 17
בקריית
חיים ונולדה הבת - מקסימה. מנחם היה
ספורטאי מחונן, שהצטיין בעיקר בריצות קצרות
וקפיצות. הוא היה מעמודי התווך של "הפועל
קריית חיים", שהייתה בתקופתו "מעצמת אתלטיקה
קלה", אלוף "הפועל" בריצת
בליאז' (בלגיה) 1951 בקפיצה לגובה ושיאן ישראל החל מ- 1947,
שנה בה קבע את
שיאו הארצי
שנה איש לא זוכר אותו - גלילת בטן. ואם לא די,
הנה מה שנכתב ב"ספורט השבוע" ביום
:7.12.1947 "רקוטש
והמכבי ינובר
הם שני האתלטים העבריים בארץ המתקרבים למסגרת
הבינלאומית וע"י אימון מעשי ושיטתי יוכלו
להגיע בחו"ל להישג של
ב- 1942 והוא בן 19, התנדב לצבא הבריטי ושרת
בחיל ההנדסה בירדן.
ב- 1946 השתחרר סרג'נט מנחם מהצבא הבריטי, מיד
התגייס לגדוד 21 של חטיבת "כרמלי"
והשתתף בחלק ממבצעי החטיבה ב"מלחמת
העצמאות", כולל ב"שיירת יחיעם".
ב- 1949 לאחר המלחמה הוצב מנחם ב"בית ספר
של חיל הרגלים", בבסיס דורה, שבפאתי
נתניה. שנה לאחר מכן נשלח, יחד עם יריב אורן,
לשנת לימודים בצרפת, בבתי ספר צבאיים
לאימון גופני ובחזרם פקדו על קורסי האימון
הגופני הכלל צהליים, שהתקיימו באותו בסיס.
ב- 1958 נישא למלכה הורן ויחד יצאו לשליחות
"המוסד" למרוקו, לארגון הקהילה היהודית
להגנה עצמית והכנה לעליה לארץ. סיפור אותה
שליחות מוצנע בין שורות הספר "המחתרת
היהודית במרוקו".
ב- 1959 חזר לארץ לפקד על קורסי האימון הגופני
בדורה והקים את בית הספר הצהל"י
לאימון גופני שליד "מכון וינגייט".
האמצעים שצה"ל הקצה לבסיס החדש היו מינימאליים
ומי שהיו שותפים לעשייה זוכרים את אותה תקופה,
בין השאר, גם בשל גיחות סגל
המדריכים לאיסוף כל ציוד שנחשד כחסר בעלים
ו"שעת עבודה", אותה הנהיג מנחם,
שהוקדשה לעבודות בינוי וגינון, כחלק מיום
האימונים של כל חניכי הבסיס.
ב- 1966 התמנה ראש ענף אמון גופני במטכ"ל.
ב- 1972 פרש מצה"ל, עבר לרשות הספורט,
כממונה על "צבר" הנחשב כפרוייקט שינה את
יחסם של הישראלים לספורט העממי.
ב- 1988 פרש לגמלאות.
וב- 16.11.2001
מצא האיש העניו הזה, חסר המנוחה, מנוחה נכונה.
ימי בראשית ב- ט' : תמונה-1
תמונה-2
תמונה-3
תמונה-4
מנחם רק-עוז - גיבור ילדותי
אבי, ניסן סט ורקוטש
(שמו היה יצחק, אבל מי ידע את זה?) היו חברים קרובים. באמצע
שנות השלושים (של המאה ה- 20) עברו משפחותינו
לבתים שכנים ברחוב ט' בקריית חיים.
משפחתנו חזרה לחיפה ושם נולדתי.
תמונה >מקסימה ואיתן צעדים ראשונים
ברחוב ט' 1937
כפעוט, הייתי מדפדף באלבום המשפחתי בהתרגשות,
עד שהגעתי למטרתי - תמונת חייל
במדי הצבא הבריטי וכובע "סירה" על
ראשו. מי הוא?, תמהתי, החייל שהקסים אותי.
כשלמדתי לקרוא גיליתי את ההקדשה מאחור:
"לדוד ניסן, ממנחם".
עד מהרה הבנתי את הקשר לתמונה אחרת באלבום. אמי
הייתה אומרת שזו "תמונה של
רקוטש", אבל
מי שהיה מצולם בה הוא אחי איתן, שרעמת הבלונד שלו עוטרה ביד צלם
אמן, בצבעי פסטל עדינים (תמונות צבע לא היו אז
אפילו בחלום) ושבשוליה הייתה הקדשה:
"לאיתן בן השנה ממקסימה ומנחם".
כמיטב יכולתי ניסיתי לעקוב ואחרי כל תחרות
באתלטיקה קלה ציפיתי לראות "מה עשה
מנחם". לא היה גאה ממני באותו יום בו
הופיעה תמונתו בעיתון (כנראה "דבר", כי זה מה
שהיה בבית), כשהוא מעל הרף, שובר את השיא
הישראלי בקפיצה לגובה -
את התוצאה לא אשכח עד יומי האחרון ובאשר לתמונה
(שצולמה לפני 60 שנה) עד היום
כשאני רואה אותה חוזרת אלי ההרגשה כאילו אני
הוא מעל הרף.
תמונה>משפחת רקוטש במלחמת העולם השניה
קישורים:
