24.10.07 רצח רבין: רצח מתועב וגם התנקשות בדמוקרטיה . גייזי
מן העיתונות, וידאו, ומקאמות של נילי דיסקין.
מ- ynet
:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3463208,00.html
רצח רבין > סירטון
אשר שופץ ושופר
פותחים בקליק את הקישור למעלה > מקליקים לדילוג על הפירסומת :באמצע הדף מקליקים על סימן הplay של הוידאו
אפשר
להרחיב למסך מלא את הסירטון
"הו רב חובל שלי" > שרה מיטל טרבלסי +כיתוביות המילים) :
http://www.youtube.com/watch?v=3q3BL7H6a_g
שיר לשלום
> מירי אלוני ולהקת הנח"ל :
http://www.youtube.com/watch?v=4-oxRVJc3Sg
אביב גפן > לבכות לך
http://www.youtube.com/watch?v=UPMJ4wgPouM
המקמות של נילי דיסקין
:
" ארבעה בנובמבר " מאת נילי דיסקין
נכתב כשנה לאחר הרצח ב-23.10.96. ונמסר על ידי, מוקדם בבוקר, ביד, ללאה רבין
בביתה. אני כותבת גם את
ההקדמה שכתבתי לה לפני השיר.
"ללאה שלום. כל מי שמכיר אותי יודע שאני כותבת שירים ומקאמות במהירות גדולה
מאד, בלי טיוטות, כמעט "על המקום"
כך זה מאז שהייתי ילדה. אבל, לקח לי שנה לכתוב את מה שכתבתי כאן, וגם עכשיו-
אני מרגישה שעוד
מוקדם. שאני עוד לא תופשת. "
ארבעה בנובמבר
הם השילו את האמת
כנשל הנחש,
טרם זמנם
טרם זמננו.
מביטים אל השמש בעין קורצת,
משימים עצמם לא יודעים
את שצופן חיוכה לאחיהם האנשים.
רק אנחנו יודעים, שבשקט
בשקט
היא הייתה
,ועודנה
דוגרת על ביצי נחשים.
לא על עשבים שוטים,
לא על אגני יתושים.
ביצי נחשים.
מיעוטם בקע בשאון נורא
חלקם, בעצם
הרגע הזה בוקע.
כתולעי נחש,
בתפוח מוכה
רקב העוורון,
בעץ שנחלש.
התפוח שפעם היה,
תפארת הגן, מלא הוד,
ולא עוד.
וחווה עומדת מחוץ לגדר,
חסרת
אונים.
ואולי לא.
גורשה מגן
עדן, וכבר לא חשוב
בגללה? בגללו?
הופלה מספינת השוטים
שאיבדה
משוטים.
האדמה בלעה את הדם.
בכיכר כיבו את האורות.
והיא רואה מן המעמקים
את אלפי הנרות.
יודעת שהם
לא שמעו את הקול שאמר :
"אל
תשלח את ידך אל הנער"
נאטמו וסומאו,מוכי עוורון
וחרשות
רחקו
רגליהם מהשער.
איש איש יאמר דברו.
מעל כל
גבעה רמה, ותחת כל עץ רענן
ורוב
מהומה.
ואין נחמה. נילי
דיסקין.
****************************************************************************************************************************
נכתב ב- 1.11.98 מוקדם ,ומאוחר. מאת נילי
מוקדם לכתוב שירים ומחזות.
תנו לגעת באיש!
אל תסירו
לוט. אל תחנכו
הוא עוד כאן.
הוא עוד מחייך, הוא עוד יצחק.
היצחק המוכר שאהבנו.
שהיינו.
אל תרחיקו
עדות.
חכו עם המיתוס.
הטכס - לא כאן!
הטכס יושב אפל ודומע,
ברגע המר ההוא.
בפעימה
האחרונה,
שחתמה את ספר חיינו
שלא שבו
לקדמותם.
שלא ישובו.
מאוחר לכתוב שירים ומחזות.
נילי דיסקין.