16.2.09
לזכר
נמרוד פלדמן : גייזי
תודה ליורם הורניק בן קרית חיים מרחוב
ד' ולעקיבא
לב רן
מקיבוץ להב שזכרו ושלחו את את הכתבה.
שנת 2005 = 50 שנה
לנפילתו של נמרוד פלדמן ז"ל –
הסיפור
שטרם סופר:
סימונו המחודש של הגבול
בסוף שנת 1955 נערך סימון מחודש של קו הגבול בשדות להב.
"הקו הירוק" סומן מיד אחרי מלחמת העצמאות באמצעות חביות מלאות באבנים,
שהוצבו במרחק של מאות מטרים אחת מהאחרת, לא תמיד במיקום מדוייק,
לעתים בצורה שניתן היה לגרור חבית מספר מטרים. הקו החדש סומן בעמודים דמויי
פירמידה מקוביות בטון, ברור יותר ויציב יותר. הקו החדש היה זהה לישן בדרך כלל, אך
במספר מקרים הסיטה המדידה החדשה את הגבול בכמה עשרות מטרים. כך היה גם בקטע שלרגלי
הגבעות עליהן שכן שבט הרמאדין, ממש מול הקיבוץ. נתקבלה
הוראה לצאת ולחרוש את הרצועה הנוספת, כדי להמחיש שהשטח אכן שלנו.
קיבוץ בן שלוש
קיבוץ להב היה אז בן שלוש, עדיין בחיתוליו. כ-80 חברים
גרו בצריפים ("שוודים", "פינים" ו"גרמנים" - לפי
מוצאם), כולם במדרון הדרומי של תל חווילפה, בין
המכבסה-הסילו-הבריכה של היום. כביש עדיין לא היה, והגישה ללהב היא בדרך עפר מבית
קמה, שהסתיימה בעליה תלולה מדרום לתל, בגיא בו עולה היום הכביש למרכז ג'ו אלון.
במקום בו נמצא היום הדשא הגדול, דשא החתונות, עמד צריף
בודד - המזכירות, וניטעה שדרת הפלפלונים מסביבת השער כלפי צפון מזרח, שם ייבנו
בעתיד הבתים הראשונים. רק לחלק מהחברים היתה עבודה
'בבית', וחברים רבים עבדו כל השבוע ב"פלוגות-עבודה" בקיבוצים וותיקים
יותר.
יוצאים למסד את הגבול
ה-18 בנובמבר 1955 היה יום ששי. יום זה נקבע לביצוע חריש ראשון של הרצועה שנתווספה. צי הטרקטורים שלנו כלל טרקטורי-זחל על שרשראות: HD5 וקטרפילר D-4, והם היחידים העוסקים בחריש. לאחר ארוחת
הבוקר יצא עמיצור אילן עם ה-HD5 כשהוא
גורר מחרשה. משער הפלחה נמשכה דרך מזרחה, עד לרגלי הגבעות שהחלו להתרומם ממש מעבר
לגבול. במקביל יצא ג'יפ הפלחה נהוג על-ידי דודיק שושני,
אז רכז הפלחה. הג'יפ נועד לאבטח את החריש, ונסעו בו אוקי קדרון ודן בויטנר, כשאיתם ברכב מקלע מגל"ד
(MG34) ומרגמה
"2 (
נמרוד מצטרף לג'יפ
נמרוד היה מגרעין "להב", ממייסדי הקיבוץ, חניך
קן קריית-חיים. כששירתו ראשוני הגרעין
במחלקת נח"ל בקיבוץ דן, בא לבקרם, ובטיול רגלי בסביבת הקיבוץ עלו על
מוקש-נעל. שלושה נפצעו: רפי קטלן ואשר רגב נפצעו קל, ונמרוד נפצע קשה ברגליו,
ובילה תקופה ניכרת בבית החולים. בלהב עבד כחשמלאי, עד שיצא להדרכה בשוה"צ בקן חולון. ביום חמישי נפרד מחניכיו בחולון, ונסע
לסוף השבוע ללהב. כששמע שיוצא ג'יפ אבטחה - הצטרף אליו כדי לראות מה חדש בשדות,
כהרגלו בתקופת ההדרכה.
אוקי לא ישב בג'יפ. יום קודם יצא למארב על פי הוראות
הצבא, בנקודה שמדרום לעץ החרוב. כשחזר, גילה שחסרה לו מחסנית תחמושת לרובה הקראבין שלו, והוא ניצל את הנסיעה לאותו שטח כדי ללכת ולחפש
אותה. דודיק נהג בג'יפ קצת צפונית משם, במקום בו היום
מתחיל הכביש העולה לאשכולות.
שני הלנדרוברים הירדנים פתחו
באש
הג'יפ נע דרומה, ממש על קו הגבול. הם חצו ואדי היורד מהרמאדין והחלו לטפס מעט על שלוחה המבדילה ואדי זה מהואדי הבא, בו נמצא הבוסתן עם החרוב. בדואי מהרמאדין חרש ממול, בשדה שלו - מיד מעבר לגבול. המרחק הקצר
ביניהם איפשר לו להגיד לדודיק
שישנם שני ג'יפים מסוג לנדרובר של משמר הגבול הירדני על
השלוחה מעליו. הג'יפ שלנו היה פתוח, ללא דפנות הברזנט, רק עם הקשתות הדקות. כאשר
חצו את השלוחה יכול היה דודיק לשמור על כיוון נסיעה לפי
קו הגבול, אבל כשירד לואדי, היה שם ערוץ עמוק שחייב
איגוף שמאלי. מהנקודה בה נסעו לא יכלו להבחין שבהקפת הערוץ הם חדרו למעשה מספר
מטרים מעבר לגבול החדש. הג'יפ היה בתנועה במורד השלוחה לכיוון הואדי,
כאשר שני הלנדרוברים פתחו לפתע אש מקלעים, בצרורות
ארוכים, מהגבעה שמאחוריו.
נמרוד נהרג
הג'יפ נפגע ונעצר. המנוע כבה. נמרוד צעק:
"נפגעתי!". דודיק ניסה להניע בכפתור התנעה
שבדופן שלפניו, וראה שקליעים פגעו בפח ויש קושי להניע. דן ודודיק
ירדו במהירות איש לעברו, תוך שהם מסייעים לנמרוד לרדת
לימין הרכב לתפוס מחסה. נמרוד שישב מאחור חטף את הצרור בגבו. דודיק
רק נפגע קלות כיוון שמשענת הכסא שלו עשוייה פח שבלם את
הקליעים. במזל לא פגעו הקליעים בפצצות המרגמה וארגזי התחמושת שהיו מפוזרים בג'יפ.
אש המקלעים הלכה וגברה, גלגלי הג'יפ נוקבו ופגיעות ניכרו בכל השטח מסביב.
משיבים אש
אוקי היה בדרכו חזרה לאחר שלא מצא את המחסנית האבודה,
ממש על קו הגבול מדרום לעץ. השעה 10 בבוקר. הוא ראה את עמיצור נוהג בטרקטור,
כשלפתע שמע את היריות. אבק לבן ניתר בטווח מטרים ממנו. הוא תהה האם לקפוץ לתוך שקע
סמוך, היכול לתת לו מחסה, אך גם להוות מלכודת. הוא ראה את דודיק
ודן בויטנר רצים מהג'יפ לואדי
שלפניהם. דן מחזיק את המקלע. את נמרוד לא ראה, ואז ראה שעמיצור הרים את המחרשה
מהתלם והחל לנסוע במהירות כדי להתרחק מהמקום, כשפניו מערבה, לקיבוץ.
היריות שנשמעו היו של הירדנים בלבד. דן רץ למחסה עם
שרשרת כדורים אחת, ללא ארגזי הפעולה שנותרו בג'יפ, ולכן חסך בתחמושת. דודיק הרים כובע על מקל, ומיד שרקו הכדורים מעליו. אוקי שם לב
שהכפייה הלבנה שעל ראשו חושפת את מקומו, והוא הסיר אותה במהירות. הוא ראה את שני
הרכבים הירדנים יורים, אבל נוכח שהירי לא פוגע בו כיוון שהמקלע היורה אינו יכול
להנמיך יותר. הוא השיב אש וירה בנשקו לכיוונם. צרור ארוך נשמע, והוא קיווה שזה
המקלע שבידי דן, אך הפגיעות לידו הבהירו שאלו הירדנים. הוא ידע שהמרגמה נשארה
בג'יפ. כל נסיון להתקרב אל הג'יפ נתקל בירי נוסף. באותן
הדקות המשיך עמיצור להתרחק עם הטרקטור.
צוות הכוננות נכנס לפעולה
בקיבוץ היה צוות כוננות עם מרגמה
אוקי שנותר ללא כדורים רץ לכיוון הקיבוץ, הגיע עד למחסן
הנשק, הצטייד במרגמה
התקרית נמשכה כבר כשעה וחצי. עכשיו הצליחו דודיק ודן להגיע אל נמרוד והג'יפ, העלו את נמרוד על הג'יפ
והחלו לנסוע "על הג'אנטים" לקיבוץ. אוקי זוכר שהג'יפ הגיע מולו, מחורר, מפונצ'ר ופגוע, ודודיק אמר
"נמרוד נהרג". הג'יפ הגיע הביתה, למרפאה שהיתה
באחד הצריפים. נמרוד כבר לא היה בחיים.
דודיק ירד למוסך, שם החליפו לג'יפ את הגלגלים. מיד אחר-כך יצא
הג'יפ לבאר שבע, עם גופת נמרוד. בינתיים הצליחו ליצור קשר לפיקוד דרום. טלפון לא
היה אז, מכשיר הקשר פעל לסירוגין. מבאר-שבע נסעו דודיק
והדסה ישר לקרית-חיים, לבשר להורי נמרוד. הרדיו כבר
הודיע על התקרית, ההורים כבר ידעו...
קבר ראשון
ביומנו של עמיצור מצאנו: "בערב מסרתי עדות ליד
הגבול לקציני או"ם. למחרת המשכתי לחרוש בחיפוי נשק בינוני".
הפעם נשמר השקט.
בקן חולון נאספו החניכים ההמומים, צעירים מכדי לדעת מה
לעשות עם עצמם. משלחת יצאה לקיבוץ, בו החלו להתאסף אנשים רבים לקראת הלוויה. חברי
הקיבוץ, חברים מקיבוצי האזור, הורים מהקריה ונציגי התנועה. מסע הלוויה יצא אל העמק
שמדרום לקיבוץ. קבר ראשון נכרה באדמת להב.
18 בנובמבר 1955, היום לפני
50 שנה.
תחקיר וכתיבה
– אבי נבון
מתוך 'ניצוצות להב' - שנה 54
- גיליון מס' 8 (1151) -
11/11/05