3.12.07 "לזכרה של אמי - קרייתית
בעל כורחה" : מאת נילי דיסקין/טדניר
אילו חייתה אמי כיום, הייתה היום - 3.12.07 בת 101. אילו חייתה
אמי כיום, הייתה אולי סוקרת את חייה לאחור, ורואה סוף סוף את קריית-חיים כמשהו
טוב שקרה לה. אני מסתכלת על התמונות המעטות שנותרו לה מפולניה, מהעיר הקטנה
בגליציה -"סטרי" שמה, שם הייתה עדיין "מניה פולק" ולא,"
מרים טדניר" ,עם חבר למשחק טניס שניהם בבגדים
לבנים וחיוך ענק, שרק לעיתים נדירות זכיתי אני לראות כמותו. או אוחזת ברסן
סוס חום ומבריק, לפני או אחרי רכיבה. רואה אותה בתוך חבורה עליזה מקציפה מי נהר
שנראה צלול וכל כך טבעי- כמו שבודאי נברא, ולפני שהפך למשהו "תעשייתי",
וחושבת מה זה היה בשבילה לבוא משם למקום קטן ושכוח אל בין חיפה לעכו, יבש וחרב ללא
מעטה ירוק שעוטף את החיים ברעננות קרירה ומשיבת נפש, ללא מי גשמים נאגרים בחביות
לחפיפת ראש וקבלת רכות בוהקת מה"מים ללא מינרלים". להיות
"עוזרת לגננת" ולא משהו אקדמאי לאור לימודי ה"ההסטוריה
וגרמניסטיקה" אותם למדה שם באוניברסיטה בגאווה
בלתי מוסתרת (היה נדיר לנשים, ובטח ליהודיות ללמוד שם), להבין שציטוטי
אדם מיצקביץ' או האיליאדה והאודיסיאה ביוונית, וציטוטים אחרים בלטינית - עליהם
הייתה גאוותה - נתפסים בקריה , לרבות ע"י בתה יחידתה, כמשהו ארכאי על גבול
הנלעג. כי ה"דת" השלטת גרסה "יהודי דבר עברית."
אני מניחה שהיו בקריה עוד בתים כאלה בהם התביישו ילדים בהורה שכתב עברית בשגיאות
כתיב, ואולי, כמוני- הם מכים היום על חטא. ככל שאני נזכרת ב"גן
העדן הקטן" שהיו לי חיי בקריה, אני נזכרת באותה נשימה בצער, איך זרזיפי החול
הצהבהב והחם אותם הייתי מזליפה על ירכי בשבתי בתוך הדיונה, כשהרוח ממלאת את ראשי בחול
נודד - ואני חופשייה ומאושרת - היו עבור אמי "לכלוך" ותוספת עבודה
כשהיא עייפה לעת ערב חם ומעיק.. ואני חושבת שהסיסמאות אותן שיננה בתנועה החלוצית
בפולניה על "חלוציות, הפרחת השממה, בניית מדינה בידיים, ופירמידה הפוכה של
היררכיות מקצועיות -" הפכו עבורה בקריה, מחלום -
לסיוט.
מעולם לא נאמרו מילות חרטה על ידה. כל הקושי "נתקבל באהבה, והיה
כדאי בשביל המטרה של בניית מדינה יהודית". עד כמה שכאבתי את העניין הזה
בילדותי, אני חושבת שדווקא היא, שהייתה כל מה שהייתה כמעט
"בעל כורחה" בקריית חיים של
אז - הייתה גם הגיבורה האמיתית. כן. גם זה סוג של גבורה בעיני. אז נוחי
לך בשלום אמא גיבורה. זוהי מתנתי המאוחרת כל כך ,לך, ליום הולדתך. נילי דיסקין-טדניר.