29.8.08    מנו ברק : לזכר חברי אייבי נתן  .                                                                                                                                                                              

                 http://www.abie-nathan.com/pages-heb/main.html   

בין השנים 1985-1990 הייתה לי הזכות לעבוד במחיצתו של אייבי נתן ברחבי העולם בנושאי הצלה וסיוע לנזקקים .אירוע ראשון היה באתיופיה לשם נסענו קבוצה שמנתה 12 איש+אייבי נתן, להקים בית חולים להמוני הפליטים באתיופיה. הגענו לאדיס-אבבה ומשם המשכנו עם משאיות ציוד כ 800 קילומטרים למקום שנקרא קו-בו. הקמנו מחנה של 1,000 אוהלים, מרפאות, שירותים, מטבחים ועוד'.מידי בוקר היינו מכניסים למחנה כ 250 אתיופים ומציידים כל אחד מהם בכובע טמבל ובסיום העבודה בערב, העובד היה מחזיר את הכובע ומקבל תשלום עבור עבודתו.


לאחר שבועיים של עבודה נפצעתי ברגלי בשעה שדיסק נשבר וכמעט גדע לי את רגל שמאל, זכור לי כשהאירוע קרה כל הצוות האתיופי שעבד איתי ברח מאחר והרבה דם ניתז ואני ישבתי שם והמתנתי לסיוע ואכן הגיעו הישראלים לקחו אותי לרופאה צרפתייה שהייתה בשכנות למחנה ,והיא תפרה לי את הרגל והמליצה לפנות אותי מיד לבית החולים. לאחר ולא יכולתי ללכת, תמורת נעלי העבודה שלי אחד השומרים גילף לי שני קביים מעץ האקליפטוס וכך יכלתי להתנייד. אייבי שלח מטוס של האו"ם שנחת בשדה ולקח אותי לאדיס-אבבה.   בבית החולים תפרו אותי ונתנו לי כדור אספרין ששם הוא משמש כמו אנטיביוטיקה. אחרי יומיים טסתי לרומא ומשם ישירות לבית החולים הדסה. שם נאמר לי שבמידה והייתי מגיע יום מאוחר- הנמק היה מתפשט ברגלי.


לאחר שנתיים נקראתי שוב לנסיעה דחופה לקולומביה שם הר געש שהיה מכוסה שלג התפרץ ועיר שלמה בשם ארמרו נסחפה בוואדי. 30,000 איש נספו. טסנו לניו יורק ומשם למיאמי ומשם לבוגוטה ונסענו לעיר ששמה גיובל. שם הקמנו מחנה אוהלים כשהמטרה הייתה להקים מפעל ליצור בלוקים מבוץ בכדי שהתושבים שניצלו מהאירוע יוכלו להקים להם בתים מחדש. כמובן שכל המימון של המיכון, הפרויקט והציוד ע"ח אייבי נתן.
עבדנו במקום חודש והקמנו מפעל שאותו מסרנו ליהדות המקומית והם המשיכו את הטיפול בנושא. ישי צימרמן מעין חרוד, יגאל מינצר ז"ל ממזרע, ואני טסנו במימון הקהילה היהודית לאמזונס ושם בילינו שבוע לאחר מכן חזרנו לישראל.
לאחר מכן אייבי פנה אלי שאסע איתו שוב לרואנדה אבל מאחר ומצב בריאותי לא היה תקין אז נאסר עליי.

 קבוצת   ישראלים מלח הארץ, הלכנו אחריו לכל אירוע ובלבד שנוכל לעזור לאנשים ולילדים. זכור לי בקולומביה בערב חג המולד, כ 200 ילדים יתומים היו באזור. נסעתי עם אייבי לבוגוטה, קנינו שם מתנות לילדים, העמדנו אותם בשורה וחילקנו לכל ילד מתנה. האושר בעיניים שלהם היה המתנה הגדולה ביותר שאייבי ואנחנו חווינו.


לאחר פגישתו עם ערפאת אייבי נכנס לכלא. לימים ביקרתי אותו שם והוא סיפר לי כמה הוא סובל מהרוצחים, האנסים והגנבים שכל הזמן התעללו בו כאיש שמאל שנפגש עם ערפאת. לאחר מכן על מנת לממן את כל המהלכים שלו, זכור לי שמכרנו תמונות אוריגינליות של ציירים במכרז בבית מלון. פעם בשנה היינו מוזמנים אליו הביתה בתל אביב לגג שם הוא היה מבשל ארוחות לחברים הקרובים ובהזמנה שהוא היה שולח היה כותב, אנא אל תביאו לי מתנות, אתם המתנה הגדולה שלי. לאחר מכן מצבו הידרדר והיום הבאנו אותו לקבורה.


הרבה ילדים ברחבי העולם חבים לו את חייהם ובשעה שנפל למשכב הרבה אנשים שילמו בחייהם כתוצאה מכך שהוא לא יכול לסייע להם יותר.

יהי זיכרך ברוך,        

                                  חברך מנו ברק.