4.4.08 לזכר אחי דוביק שנפל במלחמת העצמאות לפני 60 שנה מאת גייזי שביט
דב שייטוביץ
(דוביק, דובצ'ה)
הכשרת דגניה-ב'
=פלוגה ג', הגדוד השלישי, חטיבת יפתח-פלמ"ח .
נפל בקרב על
להבות הבשן 8.4.48 בטרם מלאו לו 19 שנים.
http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=93049
אחי הגדול דוב. (נכתב בשנת
1994)
הייתי בן 14, לפני 46 שנים ביום אביב ריחני
של חודש אפריל, כאשר אחי הגדול דוב, נספה
בקרבות מלחמת תש"ח. אחי הגדול דוב
,לימד אותי לרכב על אופניים , לדהור במורדות הדיונות אחרי הגשם, לחתור במשוטים,
להתגנב לרכבת ולזנק ממנה בשעת הנסיעה אל
ערמות החצץ והזיפזיף שבצדי המסילה , אחי לימד אותי לדכא את הפחד, בין הדוכנים של
השוק הערבי בעיר התחתית של חיפה.
יחד דילגנו על הבלטות של המדרכות בחיפה, "בלי לדרוך על
הקווים" יחד נכנסנו לנמל חיפה בהתגנבות יחידים. אחי הגדול לימד אותי לשחות,
לעבור את הגלים בים סוער, לשחות אל המצופים של חברת הנפט. יחד הלכנו לדוג בנחל
הקישון , אחי לימד אותי איך תופסים
"ארי-נמל" ואיך מחליקים מן העץ
בלי לקרוע את הבגדים. עם אחי דוב הייתי
רותם את הפרדות לעגלה ויוצא לשדה לקצור את המספוא בחרמש, "לבנות" את
ערמת החציר על הפלטפורמה.
אחי דוב לימד אותי הכל
, היום שאני כבר גדול, בן 60 , אחי דוב
נשאר נער נצחי שטרם מלאו לו 19 שנים.....
גייזי שביט, נחל-עוז, 22.4.1994
מכתבים מדוביק:
4.2.48 דן.
שלום רב הורים יקרים, לפי מכתבכם אתם מתכוננים לבקר אותי
כאן, שלא תעיזו לעשות זאת*. חבילה אתם
יכולים לשלוח באגד,אבל נדמה לי שזה עולה הרבה כסף ולכן לא כדאי. אני לא מתנגד
לקבל, אז תחליטו לבד.
מה שלום עדנה, מה שלום משפחתה, מה היא עושה עכשיו? אני מתאר לי שהיא הפסיקה ללמוד
בביה"ח הממשלתי.. מה שלום אבא, איך
הוא נוסע לעבוד, אם בכלל הוא נוסע ? כתבו על הכל וזכרו
מה ביקשתי במכתב הקודם.
שלום אליעזר, אני שמח שאתה כותב , אני מקווה שנמשיך בקשר
מכתבים. כתבת לי על איתן גאון ועל גרשון ז"ל. קראתי על כך בעיתון והרגשתי
כאב, אבל מה לעשות, זה רצון הגורל האכזר, כך מאבדים את טובי הבחורים, עוד נכונו
לנו קרבות ומי יודע כמה יידרש מאיתנו ... אני מסיים כי כבר אחרי חצות, חזרתי לא
מזמן מ"טיול" ערב קצר. תסלח לי שאני מפסיק, ד"ש לכולם וגם למורה
שלום, תמסור לו שאני מרגיש טוב ותענה לי מהר.
שלך דב
*הערת גייזי . אחי דוביק גוייס לשרות צבאי מלא החל
מכ"ט בנובמבר 1947 , כחודש לפני כן
ועד יום מותו כעבור חצי שנה לא היו לו
חופשות ולא נפגשנו…..
21.2.48 ,
שבת , דן.
שלום רב לכם הורים
יקרים.
את מכתבכם קבלתי אתמול
בערב,ומאד שמחתי עליו אחרי שבוע שלם שלא הגיע דואר ולא שמעתי מכם .
אני חוזר וקורא את
המכתב וכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה.אני כל השבוע נמצא בנסיעות מקיבוץ דן
לטבריה. מהבוקר עד הערב נוסעים. יש לזה צד טוב שפוגשים הרבה אנשים אשר
מתייחסים אלינו טוב מאד. אתם ודאי מבינים מהי
מטרת נסיעותיי. מפה שלחו אנשים וילדים לקיבוצים בעמק. פה בדן הכל בסדר, חוץ מקצת הפרעות בשדות. אני מרגיש טוב, אבל קצת
עייף וכבר מרגישים את הצורך בחופש. כולם פה עייפים אבל אין סיכוי לחופש. אמרו לנו
לשכוח את המילה הזו ולמחוק אותה מהמילון...
מה שלום אבא, איך הוא מרגיש?
הוא בטח כבר התרגל
לנסיעה בלווית שריקות הכדורים. אני קורא בעיתון מה קורא
כל יום בוואדי רושמיה
וזה אמנם מדאיג מאד. אבל אם אתם קוראים מה
נעשה פה בסביבה בין דן לטבריה, אז גם כאן "שמח". אני נמצא תמיד בשיירה
שנוסעת פעם ביום הלוך וחזור. לפעמים קורה שנשארים ללון באיילת השחר. תלוי במצב, יש
בדרך כמה כפרים נבזיים שמוכרחים לעבור אותם. פה נוסעים רק באוטובוסים משוריינים. אני זקוק כבר לחופש
לראותכם. בימים כאלה טוב היה להתראות לפעמים. חבילות מספיק לשלוח פעם בחדש. שלחו
דברי מתיקה וחלבה, זה חסר פה. אנחנו מקבלים באוטובוסים הרבה "דברים
טובים" נהיינו אנשים מכובדים...וודאי
קראתם מה שקרא במנרה אתמול ושלשום: נהרגו שלשה אנשים שלנו. שניים היו חברים טובים
שלי, שחייתי איתם יחד בזמן האחרון. הם שניהם מנוער עולה הנמצא באיילת השחר, היה שם
קרב קשה של כמה שעות, הסביבה שם מאד פראית וקשה.המצב היה קשה מאד, אבל אז רואים
כמה כל אחד טוב ומוכנים לעזור איש לרעהו.
שלום שלכם דב.
שלום לך אליעזר,אני
מודה לך על המכתב שכתבת לי ואני שמח לקוראו . טוב שאתה כותב הרבה,זה נותן לי הרבה
וככל שתוסיף לכתוב כך תוסיף לי יותר מצב רוח טוב. חכתי למכתב מכם שבוע שלם,וזה היה לי כמו
חודשים, יום יום חיפשתי בדואר והייתי חוזר מאוכזב.
כשאני כותב להורים זה מכוון גם אלייך. בדגניה הייתי פשוט עייף ועצלן, אבל עכשיו
מוכרחים לכתוב.אני מתפנה לכתיבה רק בשבת , כי כל ימי השבוע אני "עסוק"
מ-6 בבקר עד 6 בערב.
המכתבים והחבילות מראים לי שאתם בבית חושבים עלי. לא ידעתי שאתה בתנועת נוער,אני
שמח שמצאת את דרכך, מכתבך פרוש לפני ואני חוזר וקורא בו.אתה מספר לי על המשוריין
שדפוק כולו מכדורים, היית צריך לראות את הטנדר שלנו, לולא השריון הוא היה נראה כמו
רשת. ד"ש לאבא אני דואג בעיקר
לו, שיהיה בריא ואני מקווה לראותכם בקרוב. בנוגע לעט אני כותב בעט לא שלי, אבל לא
הכרחי שתשלח לי, אני לא רוצה לדרוש יותר מדי.
דן (בלי תאריך)
להורים שלום רב,
קודם כל תודה על ההודעה ששלחתם לי בעיתון. בל זאת הייתי
יותר מרוצה עם היו מגיעים המכתבים. אני
שמח שאתם בריאים. הערב תקפה אותי הרגשת
יתמות מוזרה , אולי מפני הגעגועים אליכם ,אולי בגלל היפרדי מחברים קרובים , בדרך כלל ,פה אני מרגיש טוב ,
אבל הערב באופן מיוחד תקפה אותי העצבות ואיני מבין מדוע.
אני גר פה
בצריף, מסביב יושבים הבחורים וכותבים מכתבים, יש לציין שגם אני התחלתי קצת לכתוב.
לא קל להסתגל לחיים כאלו , כל יום אני מסתובב
בסביבה לשם מטרה מסוימת ונהנה מן
הנוף. אינני עובד, אבל משהו אחר חי חיים טובים. לפעמים שמח וטוב ולפעמים גם
עצוב. רוב הבחורים נלקחו לירושלים והבנות
נמצאות בדגניה. ברחוב שלנו בקרית חיים,
ודאי אבל על מות איתן גאון, בחיק העתיד עוד נכונו לנו הרבה צער ומכאובים, אך אף על פי כן נמשיך
בדריכות הגוף והנפש ועל הכל הרגשת הגורל המשותף עם
החברים, על כל גילויי החברות והנכונות של כולם לסלוח איש לרעהו. הרבה בחורים חדשים
פה, היום מחשיך והבחורים מתאספים ומתחילים לשיר. אני ממשיך לכתוב ורואה אתכם
קוראים את המכתב וכנראה גם חושבים עלי קצת.
אל אליעזר אני מתגעגע מאד , מאד נכסף לראותו.
האם קבלתם את מכתבי ובקשתי שתשלחו חצי לירה, אני מבקש עוד
פעם, כי זה נחוץ לי. הפגישה עם החברים הייתה לי פיצוי יקר לאחר ימים של עבודה
מאומצת ומתוחה.
אילו ראיתם מה עמוקים ויפים גלויי החברות בין האנשים. יש
רגעים של דכדוך ועייפות שאיני מסוגל לעשות מאומה, ואז היחס החברי מוסיף משהו. מצויים פה מעפילים שמכתב כלל לא מגיע אליהם,
ההורים נשארו הרחק בגולה, אין מי שיכתוב להם. כמה ריחמתים באותו
הרגע שקבלתי מכתב מדגניה.
לעומתם רואים בחורים שמקבלים בשפע בכל טוב, חבילות וכספים.
ואז מתעורר הרגש ומחלקים את מה שיש בין כולם.
אני מבקש שתכתבו לי, זה כל כך טוב לקבל מכתב מהבית בזמן כזה.
אילו ראיתם איך האנשים נעשים כל כך טובים ומה קורן מפניהם ומתוכם באותה
שעה.
הנה עכשיו הביאו לנו רשימה של שמות חברים נעדרים. יושבים ומבטים ברשימה
ושותקים. חברים המוכרים לנו אחד אחד. סלחו לי
שכתבתי זאת , זה בא במפתיע, כולם הפסיקו את השירה
שרר שקט , ידענו
שנפלו חברים, לא את כולם הכרנו, וחשבנו שהשמות לא מוכרים, אבל הועמדנו בפני
העובדה: הלכו שלושה חברים שלנו. אסיים
בברכות שלום ולהתראות, ותענו מהר. דב.
הערת גייזי : אחותי שולה סיפרה לי , כי אחרי המכתב הזה,שאלה
אימי לשמות החיילים מהנוער העולה, והייתה שולחת להם חבילות.....
בטכס הזכרון בקרית חיים > "... מתכבד להדליק אבוקה
זו......"