1.4.08 הספד לאמא: מאת דליה ברקת
לזכרה של
אימי דבורה ברקת בת פרידה שפרינגר
סוף
סוף מרץ
א מ א
הלב הירוק
לא יכל עוד
הקנאי
הזוהר לו, נמחק.
הלב השחור
עוד נושם עוד
ונאד לו
נמהל באבק.
הלב הלבן
מקפח
מטפחת על
יד הלשון,
והלחי עודה
מצלצלת
מסטירה
שקיבלתי אתמול.
הדלת
שלך עוד נפתחת,
ומה רבים
הבאים –
את כבודך,
קדושתך
לא אשמע
עוד
כי אלה,
באים והולכים –
אך איתך
בליבי עוד צועדת
כי את
מנהיגה לי
יחידה –
ואם אף אפך
עוד נזלת
תתני לי
עכשיו נשיקה.
כי את לי
העם והשריף
גם יחד
את השוטר
גם בליין –
את לי בת
זוג מקנחת
עוגה בקפה
בלי מטפחת.
אז בואי
המים רתחו כבר,
הבויילר
מזמן כבר דלוק –
ויש עוד
מעט טלויזיה
נשב שתינו
יחד נצחק –
אספר לך על
כל הצבוע
שהלך ודרך
בסלון,
על גניבת
חבל לב
ואירוע
שקרה לא מזמן
מסביבך.
איך בחרתי
לך שם בשלומת'ה *
גם לוונדר
וגם כלנית
ואם כבר
הייתי סורגת
גם סוודר
פסים
לך אביא.
תחזרי
מטיול בו יצאת כבר,
ותתני לי
חיוך ממותק
ותגידי
שטויות זה בסדר
כן עכשיו
זה כבר סוף המשחק.
שקיות של
"אגוזי" אקנה לך
גם ז'אק גם
אסתר
ישמעו את
צחוקך
איתי פה
ביחד
מתגלגל
אליהם כשירי
משיטרית
ועד ל"סיפרי"
כי היתה פה
אחת
לא נודעת
בלונדינית
עם שתיים צמות
ועכשיו
הטורקיז
מקנחת
מכשפות
שאספת מסביבך.
אני לא
מצטערת יא'אמא
רק על כך
שאיבדתי
אותך
ותסעי לך
וזוזי קדימה
את יודעת
ניצחת בענק
צעירה ויפה
את הולכת
מסביבך
מחייכים מלאכים
ובוודאי גם
אמך האוהבת
צוחקת איתך
במרומים,
לא אתן
מכספי עוד נדוניה
לאנשי
מרורה ושררה
כי למדתי
אחת
את יודעת
חברות ולתת
אהבה
כבת
כאחות
כיורשת
את הזכות
להיות לבתך
אני בנשיקה
שוב נפרדת
כי עתה
הירח הולך.
ד ל י
ה ב ר ק ת
*מתייחס
למשתלת שלומית – שם קניתי פרחים לקבר.
דבורה
באה מן השואה, והגיעה לקריה עם הוריה בשנות החמישים, למדה ביסודי ובתיכון
קרית-חיים,
בעלה
שלמה ז"ל נפל בלבנון במלחמת שלום הגליל , כשמכונית הספארי עלתה על מטען צד.
דבורה
גידלה ארבע בנות ודליה היא הצעירה מביניהן. דבורה הייתה שכנה שלנו ברחוב. יהי זכרה ברוך.
מחנה
ואבישי ברק