20
לינואר 2008
לזכרם של שכני היקרים קלייר וחנוך לכמן : מאת גייזי שביט
יש להקדים ולומר כי הזיכרונות עוברים במסננת הזמן וההתבגרות ולא תמיד מה שזוכרים ,כך מדוייק
היה במציאות...
אבל מהיכרותי ומהמפגש עם גילה(יסעור) וגבי לכמן
, נוכחתי שגם הזיכרונות הכמוסים ביותר של ילדותנו, נשמרו
בזיכרונם של גבי וגילה בדיוק כפי שאני זוכר אותם כל ימי. לכמן הם לא רק נוסטלגיה הם מסמלים תרבות חיים שאבדה... ההורים במשפחת לכמן
היו אנשים משכילים ומתקדמים בתחומים
שונים, יותר מרבים בקרית חיים, הלכות תרבות בתחומי חיים שונים, היו קיימים בביתם
הרבה לפני שהפכו לנוהג מובן בנחלת כלל הציבור, הם היו גם אניני טעם במזון,שם טעמתי
פעם ראשונה בחיי, אספרגוס או סרטנים....לד"ר לכמן
היה ג'יפ לצרכי עבודתו בקיבוצי הסביבה, והזוג נהג מידי פעם לצאת ולבלות, אבל למרות
כל אלה, מעולם מעולם הם לא התבדלו, או התנשאו, היו
מעורבים בכל הפעילויות בתרבות ובחברה ובביטחון שהיו נהוגים,הם היו שכנים מאד מאד ידידותיים וקרובים להורי ,והבדלים בהשכלה לא מנעו כבוד
והערכה הדדית. כמו שיש לגבי ולגילה זיכרונות נעימים מהורי, לי יש זיכרונות נעימים
מהוריהם, בימי המלחמה חלקנו ביחד את המקלט שאבא בנה , ושם אני זוכר את האווירה
הטובה ששררה בגלל חוש ההומור המפותח של הד"ר
לכמן, הוא ידע לפרק את המתח בסיפורים ובחיקויים
וממנו למדנו לומר בגרמנית : " וארום איז דה בננה קרים........". כאשר בין הקריה למוצקין נפלה פצצה ענקית (של טונה?) שלא התפוצצה, פינו אותנו
לחולות שמדרום לקריה אחרי מגדל המים, היה לי חום גבוה והד"ר לכמן נשא אותי על כפיים את כל הדרך . הוא
עישן סיגריות "מספרו" ואנחנו היינו סוחבים ממנו סגריות
לנסיונות העישון הראשונים,. חלון מרפאת השיניים פנה
לחלון ביתנו, ושם הוא היה מפעיל את המקדחה בפדל כמו במכונות התפירה הישנות, טיפול
שיניים בימים ההם לא היה פשוט כמו בימינו וזאת למדתי בגיל צעיר בגלל קרבת החלונות
זה מול זה. אישתי יעל ,בצעירותה
כבר השתתפה בתערוכות, עם גדולי הציירים של אותה התקופה ובעיתון ישן מלפני 50 שנה
שמצאתי בביתה: קראתי דברי הערכה של מבקרת האמנות,הד"ר קלייר
לכמן. גבי היה
מניצולי הטבח בבתי הזיקוק בחיפה, ואני זוכר כשחזר קודם כל נפל בזרועותיה של אימי,
חיבוקים ונשיקות. הייתה זו תקופת חיים לא קלה , אבל היה בה המון יופי שהולך ונעלם
מחיינו שבין השאר נפלו קורבן לגלובליזציה האכזרית, שהופכת את האדם לפרמטר
"בכוחות השוק" : כמו ההון וכמו חומר הגלם ,כש"כוחות השוק"
מתגברים גם הסולידריות והקירבה הולכים ונעלמים..גייזי