21.3.08 מוסה אל נקווה ז"ל : מאת אהרון
הדר ברן
מוסה אלנקווה למד שנה א' ועוד קצת
בבית ספר מקצועי אינטרנשונל. ילד יפה בבלורית שחורה,
דיבורו לווה תמיד בחיוך שובה לב. חיוך שפתר סיבוכים רבים, קנה אהדה ואהבה. באחד
ממעשי הקונדס, מוסה רדף אחרי יאיר יונאי.
כמעט השיג אותו, שלח אגרוף קדימה. דלת זכוכית נבעתה אחורה, ופגשה את האגרוף. על
הרצפה מכיתת זכוכית, רסיסי צורה שקעים צבע וקישוטים. אחת השמשות המפוארות שנשלחו
לארץ על ידי התורמים לבנין בית הספר. כך מספר חודשים מועט לאחר חנוכת המבנה. עזרנו
לאסוף את העדויות (עם המטאטא של הופמן) הסתרנו/היסוונו
את הדלת. הצלצול הגואל החזיר אותנו
לשיעור.
בהפסקה כבר
חיכה החוקר –אברהם המדריך למלאכה. הוא
איים להביא את כל ההורים, לחייב אותם לבדוק את מי מהתלמידים יש להרשיע. לחייב את
ההורים לכסות את הנזק. הוא הציע לאחד מאיתנו לצאת מאלמוניותו. מוסה
ויאיר, החליפו מבטים, מוסה הרים יד עם חיוך מתחטא.
מידות מוסר וצדק של אז, לא התירו לו להטיל על חבריו את המשא הנורא.עתה עוד נותר,
איך לכסות את הנזק. כולנו היינו בנים למשפחות טובות, אבל מה לעשות, לא עשירות. אבא
של מוסה התפרנס מסנדלרות, רחוב ד'. למחרת המנהל הודיע למוסה: העניין סודר. כעבור ימים הותקנה זכוכית חדשה, לא
מארה"ב, זכוכית "כפור"
Frost))
תוצרת פניציה.
מוסה –מקבוצת שלהבת-היה מדריך שכבה: מרכז עמלים צעירים
ובוגרים. במסיבת חנוכה, לא רק מערכונים ומסכת, גם סופגניות. אומנם היו סופגניות לא
מועטות, אבל לא יכלו לתאבונם הבריא, הגדולים מקבוצת שלהבת סחבו כמה וכמה. למוסה ולעוד מהקטנים לא נשאר. הוא רכב על אופניו לאמא של
יהודית עמית, יצר דימוי של מתנשף נרגש ואחראי- הסביר שחלק מהסופגניות נפלו לחול,
וצריך להשלים את צדק החלוקה. תאמינו, אמא של יהודית, אספה את כל המלאי שהיה לה
בבית, הוסיפה בליל לשמן הרותח. מוסה שב אלינו בחיוך
ניצחון, כיבד את כל אלה שקופחו, במנה כפל כפליים.
לפני תום
שנת הלימודים, מוסה הודיע: הוא יוצא להכשרה
ולפלמ"ח. אסף את כלי העבודה מהמגירה, שופינים פטיש......... עליהם היה חתום.
חסרו לו כמה פריטים (כולנו סחבנו אחד מהשני, לא רק) מפה ומשם השלמנו לו ציוד.
דגל כחול
לבן התנופף מידי פעם, חשף ארון עץ מונח על קומנדקר, סביב המסמרים טביעתו של פטיש
שהלם על חיוך שנדם. חייל? 17 לא מלאו לנער ברן