לזכר יעקב
אברמוב (דודיה) .
28.5.07 לזכר דודיה : (בהלוויה) מאת מירה וארנון
>
7.10.07 ההליכה לציפורי מאת איתן רן>
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
29.5.07 לזכר יעקב אברמוב (דודיה) מאת נעמי ויורם סתו.
אלבום
התמונות >>> http://www.pbase.com/geyzi/jacob_abramov_dodia
(קליק על תמונה זעירה מגדיל אותה, קליק על תמונה מוגדלת מחזיר לתמונות זעירות)
לרותי, רוני, עליזה ואייל
היקרים,
המומים אנו לרגל אסונכם הכבד שפקד אתכם
אמש,בהילקח מכם יקירכם וכן מאתנו חברנו היקר, דודיה.
אין מילים בפינו ברגעים קשים אלו. למרות המרחק והים הגדול שמפריד
בינינו, אנו עומדים לצידכם, מתאבלים ובוכים על אבידתכם
הגדולה, אתם בלבנו ובמחשבותינו גם יחד.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער.
דודיה,
חבר יקר היית לנו, עזבת אותנו
ולקחת איתך את אוצר הספורים והבדיחות,אשר נהגת לשעשע אותנו במשך כל השנים.
לפתע השארת אותנו יתומים, בטרם הספקת לדאוג למחליף . היה כיף
להיות במחיצתך, לצחוק ולהתמוגג ללא לאות.
דודיה,
חבר יקר, אתה כבר חסר
לנו. אזכרך תמיד לטובה, למרות שהכנסת לי בעיטה
כפי שטענת בזמנו, אשר כלל אינה זכורה לי. הכאבתי לך ללא כל כוונה
רעה, כאשר הטרקטור של הקבוץ נפל וידיך נלכדו בין הצמיג והכנף
שמעל , הייתי לבד במסגרייה, מעבר לקיר המשותף, שמעתי את זעקתך, רצתי
כמטורף להזעיק עזרה בכדי להרים את הטרקטור ולשחרר את ידיך הלכודות, כל שנייה הייתה
ארוכה כשעה, לאחר מאמצים אדירים הצלחנו להרים את הטרקטור ולשלוף את ידיך, מסתבר
שהכאב שגרמתי לך היה כשניסיתי למשוך את ידיך, לפני שהצלחנו לשחרר לגמרי את הלחץ על
ידיך הלכודות. מקווה שסלחת לי על כך, כי
כוונותיי היו טובות.
אני בטוח ומאמין שאכן סלחת.
דודיה,
לא הייתה לנו שיחת טלפון אחת, הן כשאתה
התקשרת אלי בעת נסיעותיך ברחבי ארה"ב, או כאשר אני התקשרתי אליך לביתך לדרוש
לשלומך, עקב התדרדרות בריאותך בזמן האחרון. תמיד ירית מהמותן
בצרורות ואילו אני לא הצלחתי למכור לך אפילו בדיחה אחת. אם זכיתי
להתחיל, אתה סיימת עבורי, אך מי עושה חשבון , המטרה הושגה ,
צחקנו עד אין סוף וכן צחקה אתנו גם חברת
הטלפון , בדרכה אל הבנק. היית אלוף, היית חבר טוב, כן ואמיתי,
אהבת לתת כי היה לך לב של זהב. תמיד קבלתם אותנו בעת
ביקורינו, ביד רחבה עם כל הלב. תמיד קיווינו שבאחד מביקוריך הרבים
בארה"ב, לרגל עסקיך, אולי תגיע גם לאזור שלנו, אך זה לא התרחש.
נעמי ואני לא זכינו ולא הספקנו להשיב לך כגמולך .
מי יתן ותמצא מנוחה במשכנך החדש במעלות
של מרומים, בין צדיקים ונדיבים.מאמין שתזכרנו לטובה כשם שאנו נזכור אותך. באהבה וידידות מכל הלב,
נעמי ויורם. לוס אנג'לס.