24.4.09

המורה
מאת: יורם טהרלב

אם אתה מרגיש כי אינך עובד רק לפרנסתך אלא גם נושא שליחות
ובתוך חברה המעריכה את הכמות אתה עדיין לוחם על האיכות
אם אתה מאמין שאתה מעצב את הישראלי של הדור הבא
ונכון להשקיע בכך את כל מאודך ואת כל כישוריך
אם אתה יושב ובודק בחינות בערבים על חשבון השעות של ילדיך
אם כמה פעמים ביום אתה נזרק מקוטב ההתלהבות לקוטב היאוש
אם נתקפת לא פעם ולא פעמיים בהלם התלוש
אם עברת על גבך את מהפך האקדמיזציה
את מחלות הילדות של האינטגרציה
את המשכורות של האינפלציה
ואחרי כל השינויים והמהפכים גילית
שהיום אתה בהחלט שייך לאליטה
יחידה אמיצה ונחשונית
השומרת על הגבול שבין השכלה תיכונית להשכלה ים תיכונית
אם אתה מקדיש ביודעין את חייך לבני נוער בגיל הכי פרובלמטי
ומנסה להלך על הגבול הדק שבין כבוד המורה לבין החופש הדמוקרטי
אם אתה אוהב את תלמידיך, למרות שלפעמים עולים ביניכם הטונים,
אם יש לך היכולת לראותם כמו שהם, מעבר להשפעת ההורמונים,
אם אתה בעת ובעונה אחת מחנך, פסיכולוג, כומר וידוי וארטיסט
כותל דמעות, איש סוד, שופט, יועצת וסטנדאפיסט,
אם ידעת לזהות את הרגעים בהם הכל עובד הפוך על הפוך
רגעים בהם החיוך הוא החינוך
אם עמדת אובד עצות מול שיטפון האינפורמציה המשתנה מדי רגע
אם תלמידיך מתייחסים אליך כמו אל מאגר מידע של פחות מחצי מגה,

אם איבדת תלמיד במלחמות ישראל ודמותו אינה משה מנגד עיניך
אם אינך חושש, כשצריך, לעמוד בעיניים דומעות מול תלמידיך,
אם פתאום פנה אליך מישהו ברחוב ואמר "זה המורה שלי", בפשטות,
ולרגע הרגשת שמבטו שווה יותר משלושה גמולי השתלמות,
אם אתה מרגיש שאתה מלמד ומחנך, אך מעל הכל מדריך והורה
כי אז ידידי, ראוי אתה להיקרא
המורה.